מה קרה למדינת היהודים

לכאורה הפוליטיקה מונעת על ידי מניעים אידיאולוגיים, שהם למעשה תירגום עמדות מוסריות לגבי החברה למהלכים מעשיים ברמת מדינה או חברה. כך המושג צדק, הופך להיות או צדק לכולם, או צדק רק לקבוצה נבחרת של בני אדם. למשל עד תקופת ההשכלה באירופה, כלומר עד מאה השמונה עשרי הצדק המקובל היה לשמר מבנה חברתי שנקבע לפני דורות רבים על ידי אבות אבותיהם של האצילים והאיכרים. (אבות האצילים היו בעיקר רוצחים מוצלחים שהצליחו לכפות את רצונם על הרוב הפסיבי האיכרים, באמצעות אלימות).

היום בישראל שורר צדק דומה. צדק הוא מיועד קודם כל ליהודים, בעוד האחרים חייבים להכפיף את עצמם מול העוצמה הצבאית והשיטורית של היהודים. באירופה לפני מלחמת עולם שניה היהודים הכפיפו את עצמם מול השליטים הגויים, כמו גם רוב האוכלוסיה הלא יהודית נטולת זכויות ונכסים. ואז השליט השתגע יום אחד והחליט לרצוח את היהודים. למה? ככה!!!. בגלל שהוא יכל. מי מבטיח שאנו לא נגיע לפתרונות דומים אם נוכל?

האם אני רוצה להיות חלק ממדינה כזאת? אם אשאל את עצמי איפה אני פה, אני לא יודע. אני לא ממש הומניסט, אני יותר מיחס ערך לתרבות אנושית מאשר לאנשים עצמם. אני בעיקר נגד תרבות שמנסה בכל האמצעים להשליט את עצמה על הכל. כך היה הקומוניזם, או עולם הצרכנות הקפיטליסטי, כך הוא האיסלם, אבל גם היהודים המתנחלים. כל אלה אידיאולוגיות משיחיות מיסיונריות, שמאמינות בכך, שכדי להושיע את העולם צריך להנחיל על הכל את הערכים שלהם שהיא ורק הם מושתתים על האמת. כל התנועות האידיאולוגיות האלה טוענות על מונופול על האמת. זה יסוד הטוטליטריות שלהם.

הימין המתנחלי מדבר על זכויות לעם נבחר, בעוד האחרים הם נטולי זכויות, בין אם תאורטיות כמו עם סגולה, זכות היסטורית, קשר היסטורי תאולוגי אל ההארץ שהיא של היהודים מתוך מצוות אלוהים וכו’. גם בארץ הימין האידיאולוגי כמו כל יתר האידיאולוגיות הטוטליטריות, הצליח לגייס את המוני העם, בעלי חשיבה פשטנית תחת הדגל של אמירות כמו: “אתם מיוחדים”, “אתם טובים וחזקים מכולם”, “אלהים בחר בכם ולא באחרים”. אלה ססמאות נבובות, אך עובדות היטב על המונים, שבשורש חשיבתם תמצא סיסמה כזאת או אחרת, בלי הבנה יותר מעמיקה של מה היא מייצגת. כך לדוגמא המושג “ארץ ישראל”, כבר טעון, בגלל שיש בו את האלמנט שהיא חלקת ארץ עלי כדור הארץ, שניתנה לאברהם, אבי היהודים בברית שאברהם קרת עם האלוהים. זה שכל זה סיפורי אגדות, בגלל שלא אברהם ולא אלוהים היה במציאות, וכל אלה הן רעיונות מומצאים מתוך הקונטקסט המיטולוגי ששלט בלבנט לפני כשלושת אלפים שנה, זה בכלל לא משנה. כל זה אגב נכון גם לגבי המוסלמים שגם טוענים שאברהם היה אבי הערבים.

הבעיה של ישראל היא שהיא אבדה את הזיקה שלה לפילוסופיה, שעמדה בשורשי הקמתה. ציונות הייתה מלחתחילה תנוע מודרנית, שאימצה את הרעיון של מדינה לאומית, כמסגרת פוליטית שמטרתה לקיים את התרבות היהודית שבעלת ערך לאנושות כולה. כך חשב הרצל, וכל המיסדים, כולל כל הסוציאליסטים כמו גם ז’בוטינסקי ובגין, אפילו שהם נתנו דגש גדול יותר למדינה שמטרתה לשמר ערכי תרבות יהודיים, כולל דת היהודית ומסגרות הקהילתיות של היהודים, בעוד הציונים הסוציאליסטים שבפועל הקימו את המדינה התמקדו יותר ברעיון הערבות ההדדית, שהייתה תמיד במרכזו של הקיום היהודי. מה גם שהציונים הסוציאליסטים הצטיינו ביכולת אירגונית טובה יותר מהרוויזיוניסטים, בגלל מוסדות הרבים שהקימו על בסיס הרעיון של ערבות הדדית, קריא מושבים, קיבוצים ואגודות יצור, שהפכו בסופו של דבר לחברת עובדים. עם עלית הליכוד לשילטון כל זה נהרס, ובמקום זאת קמה חברה אוליגרכית, עליה ניתן לקרוא בעיתונים של היום יום יום.

אבל הבעיה היא לא אני. אני כבר החלטתי שמדינה בה מירי רגב היא שרת התרבות, היא לא יכולה להיות המדינה שלי. מירי רגב היא חלק מהתופעה, בה כל אחד יש לו זכות להשמיע כל דבר ברבים, לא משנה איזה דברי הבל הוא משמיע. התרבות הנבובה והרדודה, אותה מירי רגב מייצגת, היא הופכת להיות אט אט המאין סטרים התרבותי, בגלל שזה תרבות הרוב, תרבות העמך. מכאן מהר מאד יבוא גם שיש להשתיק את כל אלה שחשיבתם עמוקה יותר, חקרנית יותר, שמנסה להגיע לשורש האמת, ולא מסתפקת בתפיסת עולם של “אמת וקדש”, בגלל שרב זה או אחר, או פוליטיקאי משלנו זה או אחר אמר זאת. תוסיף לכך שחלקים הולכים וגדלים של המנהיגות הפוליטית, צבאית, כלכלית עושים רק לביתם, ומצידם, שיתר העם יחיו את חייהם העלובים. שיתמודדו כל החיים עם עול הפרנסה, ומשכנתאות עתק למיניהם. העיקר שאנחנו שולטים על השלטר. בין אם השלטר הוא כסף ציבורי, בין אם בזכות החזקה ונחלה שהשגנו לנו בכוח הזרועה. וזה נכון מפועלי נמל וחברת חשמל, דרך פעילים פוליטיים כאלה או אחרים, ושלא נדבר על אותם עשרה טיקונים שקיבלו ביד נדיבה מהמדינה שליטה על נכסים וזכויות, כדי שאלה שהעניקו להם את הזכויות האלה, ביום מין הימים יזכו בחזרה בתמורה על הטובה שעשו לגבירים אלה. אגב מצב דומה שורר בכל מקום בעולם “הנאור”, אבל לנו ישראלים זה כואב יותר.

לנו זה כואב יותר כאשר אנו זוכרים, שהמדינה קמה בזכות שש מיליון הקורבנות התמימים שנרצחו בדם קר, לנו זה כואב בגלל עשרות אלפי החיילים הצעירים שהקריבו את חייהם על הקמת המדינה, לנו זה כואב יותר בגלל שאנו זוכרים איך החלוצים עזבו בתים בורגנים עשירים באירופה, רוסיה פולין וכו’, כדי להלחם במחלות, רעב, ורוצחים, והכל למען לממש עבור הדורות הבאים חלום של מדינה יהודית למופת, שתממש את חזון הנביאים, שהיו סוציאליסטים של התקופה, ופילוסופים מאירופה מאז דקארט ועד מרקס.

ומה יש לנו היום? מדינה בה האירוע התרבותי המככב הוא תוכנית של שפים, ושרת האנטי תרבות שמנסה להחניק כל יצירה עצמאית שיש לה מסר מוסרי אוניברסלי, ולא מתאים לתפיסת עולם הפרימיטיבית והמוגבלת שלה על העולם, שמתחיל ומסתיים בהנפת דגלים בכל פורום אפשרי. היא מתפארת בבורותה ובחוסר תרבות שלה, ולכן היא נבחרת ציבור מועדפת על חלק גדול של העם. איפה הימים שפילוסופים היו המנהיגים, שהסתפקו לחיות בצריף בשדה בוקר, ולא נזקקו לנועמי שילטון של מלכים, כדי להוכיח לגיטימיות של שילטונם.