חברות דירוג אשראי עבור 4 מיליארד דולר

חברות דירוג אשראי, כמה הן עולות?

שיעורי הריבית על האג”ח של מדינות השונות נקבע במידה רבה לפי המלצות של חברות דירוג אלה. שלושת חברות הדירוג הגדולות הן;י

  S&P, Moody’s, and Fitch,

ובשנת 2011 הכנסתן הגיע ל- 4.3 מיליארד דולר אמריקאי.י

לכאורה עבור סכום זה של 4.3 מיליארד היה ניתן לצפות שחברות הדירוג יספקו ניתוח אמין בעוד מועד לסכנות העורבות לבעלי איגרות החוב.

למרבה הפלא אם נתבונן בתרשים לעיל המייצג דירוג החוב היווני על ידי S&P, Moody’s ניתן לראות, כי עד סוף 2009 שתי סוכנויות דירוג האלה דירגו את יוון בדירוג גבוהה ביותר.

Moody’s

אף הרחיקה לכת ודירגה את יוון בנובמבר 2009 דירוג

A+

כלומר “רמה גבוהה של ייתכנות לכבד את התחייבויותיה”. האם יתכן כי בתחילת 2010 משהו מהותי השתנה בכלכלת יוון, אשר גרמה לפתע להוריד דרמתית את שווי ההערכה של יוון?

אם נתבונן בתרשים לעיל, אנו מוצאים באופן מפתיע כי הגירעון בחשבון השוטף היוונית כאחוז מהתמ”ג הגיעה לשיא של 15% ב- 2008, ולמרות צמיחה שלילית של התוצר מאז 2008 הגירעון בחשבון השוטף כאחוז מהתמ”ג הלך וירד. לפי כך הכלכלה היוונית בתחילת 2009 לא הייתה במצב טוב יותר מאשר בסוף 2008, אז איך יתכן, ש

S&P-

 ומודיס לא ידעו בתחילת 2009 מה שהיא ידע בסופה?י

בהנחה כי גופים אלה מעסיקים את אנשי המקצוע הטובים בעולם, כנראה משהו מאוד בסיסי לקוי בשיטות הערכה.  אם כך, האם אנחנו יכולים לסמוך על הערכות החדשות. האם הם לא עושים טעויות להן יכולות להיות השלכות חמורות ביותר ?י

אם נתבונן בהתפתחות האחרונה בדירוגי האשראי של מדינות אנו מוצאים את התרשים הבא;י

משמעות הדירוגים האלה ניתן לראות בלוח הבאה:

בעקבות המשבר הכלכלי ובהשפעת הקריטריונים של מאסטריכט, הדיון הציבורי על עוצמתם הכלכלית של מדינות מתמקדת בעיקר בשלושה קריטריונים;

א. היחס בין התוצר מקומי נקי לגירעונות תקציביים של הממשלות,

ב. היחס בין התוצר לחוב מצטבר (ציבורי ופרטי),י

ג. היחס בין התוצר לחשבון השוטף במאזן התשלומים.י

קריטריונים אלה נותנים תמונה חלקית בלבד על מצב המשקים השונים. אם ננסה לתרגם את הקריטריונים האלה למונחים מוכרים מעולם העסקי ולא של מדינות, יחס התוצר לחוב הממשלתי מייצג תזרים מזומנים שנתי בין הממשלה לבין המגזר הפרטי, היחס בין התוצר לחשבון השוטף מייצג אחוז הגרעון של זרמי הכספים מהמדינה לארצות אחרות, והחוב המצטבר מייצגת את כלל ההתחייבויות של המדינה בכלל זה החוב של כול האזרחים והחוב הממשלתי ביחס לתוצר. הצגה אינה מתייחסת להיקף הנכסים של המדינה ושיעור צמיחה שנתי של הנכסים האלה, וזאת למרות שחלק העיקרי של העוצמה הכלכלית של המדינה היא הנכסים, כוללת נכסי נדל”ן, זיכיונות של חברות תשתיות שלעיתים קרובות הן בבעלות המדינה, תשתיות תחבורה, תקשורת, חינוך ובריאות, אשר בעקיפין מסייעות להגדלת רווחיותם של החברות עסקיות, ומשאבי אוצרות הטבע. חברות פרטיות או ציבוריות אומנם בעקיפין נמדדות על ידי הרווחים שלהם, אשר מהווים חלק מהתוצר, אולם שעור צמיחת שווי הנכסי של חברות האלה, ששונה בין המדינות, לא מוצא את ביטויו במדדים שצוינו לעיל. כשיטת אלטרנטיבית להערכת עוצמתן הכלכלית של מדינות השונות, הייתי מציע לנסות להוסיף מדד הערכת שווי נכסי של נכסים שהזכרתי לעיל, והיחס של הנתון הזה לסה”כ ההתחייבויות של המדינה ושל הממשלה. לשיטה זאת יש כמובן חסרונות רבים, כמו הצורך להעריך ערך הנכסים על פי מחיר השוק, שכידוע בעתות משבר מחירו יורד ובעתות גאות עולה. שלא לדבר על הקושי בהערכת שווי של הנכסים האלה שחלקים לא סחירים במהותם. בכל מיקרה שווה לבחון אפשרות יצירת מתודולוגיה, אשר תבנה מדד כזה. במקרה הגרוע ייווצרו מקומות עבודה לכמה כלכלנים צעירים.י