Skip to content

אווה

15/06/1986

אווה

וורה ואווה נחשבו למלכות הכיתה. שתיהן היו יפות.י

וורה, היתה בתו של רופא העיירה, שנחשב בתקופה ההיא לעילוי של ממש, לאחר שהתושבים איבדו את אימונם ברופא הקשיש, ולעגו לו על גלולות האספירין, אותם רשם לכל מכאוב. אך לא רק זאת, אלא וורה גם נשא על ראשה רעמת שערות מסולסלת, שתאמה את גומות לחייה החלקות, ואת עגיליה הפרחוניים התכולים, שיחד עשוהה כאילו נגזרה מגלויות ברכה של חג הפסחה, כמותם נמכרו בחוצות הרחובות.י

לא פלא איפוא, שהתלמדים כמו גם התלמידות, לא פסקו לשלח לעברה מבטי הערצה מהולים בתחנונים.י

שנים מאוחר יותר, הוכנס אביה של וורה לבית הסוהר, ותושבי העירה, שלא הצליחו להבין את טיב מעשיו, נתנו לדברים פרשנות משלהם, אותה העבירו מפה לאוזן תוך ליחשושים ואימרות של יודעי דבר שיותר מסתירים מאשר מגלים סוד, שכל כוונתם שמחת לאיד לנפילתו. כאילו לא די בכך, את וורה פקדו בעת ההיא עוד אי אלו אסונות, כגון שנשתנו צווי האופנה, וככל שנסתה להחליק את שערותיה, הם שבו ונסתלסלו, ונוסף לכל גם פניה נתכסו פצעונים, שבתחילה היו רק נקודות אדומות, שעד מהרה נתמלוא מוגלה צהובה וכואבת, וחשוב מזה מכערות. ועד מהרה רוב תלמידי הכיתה, שכחו שהיא זאת שהיתה מלכת הכיתה.י

שלא כמו וורה אווה לא היתה מיוחסת בזכות אביה, שהיה חרש-אילם,תופר חליפות גברים במחירים מוזלים. בשל המחיר, נהג גם אבי להזמין אצלו את חליפותיו. המחיר המוזל אמור היה לפצותו על האי נעימות שנגרמה לו בעת מדידת המקטורן, כאשר הובלטו הכיפולים והקימוטים על רקע החוט הלבן השזור בבד, שסימן את המקומות העתידות לתפר. בכעס היה מצביע אבי עליהם, ואביה של אווה היה מושך את קצוות המקטורן בחוזקה, מישר את הכיפולים השוררים, ובקולו הרם הלא אנושי, משמיע הברות מקוטעות, האמורות להביע את התפאלותו מיצירתו.י

אך כל אלה נשכחו מתודעתי, כאשר ראיתי את אווה עם שערה השחור הארוך, עינייה השחורות העגולות, ואפה הארוך הישר, שהוסיף הוד לתווי פניה הבהירים.י

היופי הזה המסב יסורים עד לבלתי נשוא, היה נסבל עד היום ההוא כאשר המורה שינתה את סדר הישיבה בכיתה, ואותי הושיבה דווקא לצידה.י

היה זה יום ארוך מאד, בו התאפקתי ככל יכולתי לא להביט לעברה,ורק לחיי ותנוך אוזני הימני הפונה לעברה, בער בעירה שמימית.י

יומיים ישבנו כך, אווה טרודה בעיסוקיה, ואני מתוח כטורף רעב האורב לתרפו, קולט כל רמז וכל תזוזה שלה.י

לקראת סיומו של יום השלישי פנתה אלי בקול מתון ורגוע ואפילו ידידתי, כאלו מנסה היא לרצותי, ושאלה האם אוכל להשאיל לה את המחדד שלי.י

התורף קלט את קורבנו. הסתערותי היתה ללא מעצורים. היא ניסתה להתגונן, עד שתוך כדי המאבק נקרעה הרצועה האדומה של שעון-יד שלה, שעון נשים קטן מזהב, שנשא רק למען השלמת יופיה.י

Leave a Comment

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

EugenR Lowy עוגן רודן

Thoughts about Global Economy and Existence

Kaleidocyte

When 140 characters isn't enough

Footnotes to Plato

because all (Western) philosophy consists of a series of footnotes to Plato

Believe or Doubt?

Is it reasonable to be a Christian these days?

Patrice Ayme's Thoughts

Morality Without Intelligence Makes As Much Sense As Will Without Mind. Intelligence Is At The Core Of Humanism.

How to Be a Stoic

an evolving guide to practical Stoicism for the 21st century

Forwardeconomics

An evolutionary think tank

pshakkottai

Just another WordPress.com site

Richard Brown

The usual phlegm and philosophy

%d bloggers like this: